אינני מכיר את ד"ר שרון אלרעי-פרייס, אך לאחרונה התברר לי כי כל תפקידה מצטמצם בהיותה "פקידה".
התפיסה המקובלת של פקיד הוא אדם היושב במשרד, מעל חולצתו, על זרועותיו, שרוולים כחולים כדי להגן על בגדיו מכתמי הדיו. אצבעותיו כחלחלות בשל החותמת שהוא מכה בה את טופסי הבקשה השונים. על אפרכסת אוזנו מונח עיפרון בעל חוד כחלחל ועל שולחנו עשרות תיקים מונחים באי סדר מופתי. כמובן, חדרו מאובק.
בספרות הכרתי "פקיד ממשלתי ישר", שהיה פקיד שסירב לקבל שוחד ועל כן הסתבך עד מהרה (פרנץ מולנר תיאר אותו). הפקיד ז'וזה של סאראמגו היה מתייצב מיוזמתו אצל המומנה עליו לדווח על מחלתו כדי שלא יבואו לבדוק אותו בבית, חייו היו משעממים וכולו נתון היה למרות הממונים עליו. עוד פקיד שתמיד עולה בדמיון הוא אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין של גוגול, שאדרתו טלאים טלאים וחייו במשרד קשים וההתעמרות היא לחם חוקו. מוכרים גם פקידי הבנק אשר שודרגו למעלה של "כספרים" או יועצים.
חשבתי שנוכח הכפשתה כ"פקידה" שחייבת את דעותיה לחברי הוועדה, ההסתדרות הרפואית תצא באיזו הכרזה, בתמיכה, שיושב ראש הוועדה יתנצל בפניה. לא קרה!
אל מול הפקידים ניצבים אלה שמעולם לא עסקו במקצוע המבוזה הזה - פעילים חברתיים, מקדמי מכירות של רהיטים, מזכירי הסניף המקומי. נבחרי העם, בעלי השררה, העושים לילות כימים או להפך, הם מקבלי ההחלטות. הם מקבלים מ"הפקידים" הסבר ממצה וקצר ככל האפשר ולכן יכולים לקבל החלטות מושכלות למען הפקידים שהצביעו עבורם בבחירות.
אני מודה כי לא נזעקתי כאשר שר האוצר לא רק שלא שמע לפקידיו (לפקידים שלו - הם לא של המדינה הם של כבוד השר) אלא גם טרח למעוך אותם פעם נוספת בעקב נעלו. אבל, לפני מספר ימים נשארתי המום וכעוס וכואב לנוכח ההתנפלות חסרת התרבות והצדקנית של הנבחרים כנגד דבריה האמיצים והנכונים של ה"פקידה", שבמקרה נושאת גם תואר דוקטור ומומחיות רבת שנים בשטח הרפואי. בוועדת החוקה של הכנסת אמרה את אשר על ליבה, "כי אם לא ניכנס לסגר, האחריות תהיה עליהם: המגיפה הזאת היא מגיפה שאחרי שני גלים אנחנו יודעים לצפות אותה. אנחנו יכולים לזרוק כל מיני סיסמאות, בכל המדינות שבהן עשו חיסון עדר, ראינו עלייה משמעותית בתמותה. לפני שבועיים אמרנו לקבינט - בואו נעצור עכשיו ונעשה ריסון מהודק. אם אנחנו נשב פה ונגיד שהכל פוליטי, זו תהיה אחריות שלכם".
התגובה לא איחרה לבוא, ח"כ אלי אבידר (ישראל ביתנו) איים: "הפקיד האחרון שאמר פופוליסטים, לא יצא מזה בשלום. לך אנחנו מוותרים על זה בפעם הראשונה".
נראה שכבודה של פקידה רמת דרג, מקצועית ודוברת אמת, כנביא המטיף בשער, אינו חלק מתרבות הדיון של בית הנבחרים
ישבתי נכלם מול הרופאה הזו, ד"ר שרון אלרעי-פרייס, ראש שירותי בריאות הציבור, מומחית ברפואה פנימית, במחלות זיהומיות ובבריאות הציבור, היודעת לעמוד בפני חולה אלים, מתמודדת על סמך נסיונה בניהול בהפעלת בית חולים למרות קשיי תקציב ומצוקת כוח אדם. ישבתי מול הצעקות והאיומים – כן, איומים! - שהשמיעו מולה עסקנים ושליחים שצעקתם מומחיותם, שאינם מאזינים, שכן רוב זמן הדיון הם נראים עסוקים בלהיות במקום אחר עם הפלאפונים והטלפונים ושאר מסיחי דעת.
התביישתי, חשבתי שייצאו להגנתה ה"ממונים" עליה, חשבתי שנוכח הכפשתה כ"פקידה" שחייבת את דעותיה לחברי הוועדה, ההסתדרות הרפואית תצא באיזו הכרזה, בתמיכה, שיושב ראש הוועדה יתנצל בפניה. לא קרה! הוועדה לא קיבלה החלטות.
נראה שכבודה של פקידה רמת דרג, מקצועית ודוברת אמת, כנביא המטיף בשער, אינו חלק מתרבות הדיון של בית הנבחרים.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
